הסינוסים (נקראים גם "מערות הפנים") הם מבנים אנטומיים חלולים שנמצאים במצח ובאזור הלחיים של בני האדם.

לאחר הרמת סינוס יש להימנע מלקנח את האף, ולהשתמש בטיפות האף שנרשמו במרשם , כמו כן מומלץ לישון על גבי מספר כריות בכדי להגביה את הראש והצוואר, ולהיעזר בכוח הכובד למניעת הצטברות נוזלים והפרשות בחלל האף והסינוסים

השתל מוחדר לתוך עצם הלסת ולאחר תקופת החלמה אפשר לחבר אליו (בהברגה או בהדבקה) כתר, שיחליף את השן החסרה.

צחצוח שיניים – אין לצחצח את אזור התפרים. יש להימנע מצחצוח ביממה הראשונה ולהסתפק בשטיפה עם קורסודיל או תרודנט שיסייעו גם בחיטוי וריפוי.

השיטה של הרמת סינוס סגורה נחשבת קלה יותר וכמובן גם פחות פולשנית. שיטה זו אפשרית במצבים שאין מחסור גדול בעצם. השיטה הזו נעשית על ידי דחיקה של רצפת הסינוס דרך אותו פתח שיוצרים כדי להחדיר את השתל.

הרמת סינוס סגורה יכולה להתבצע רק במקרים בהם נדרשת תוספת קטנה של עצם.

כפי שצוין לעיל, נשירה או עקירה של שן (או שיניים) באזור האחורי של הלסת העליונה קרא עוד גורם לתהליך של ספיגת רקמת עצם שעלול להביא למצב בו אין די מסת עצם בלסת העליונה כדי למקם בה בצורה טובה שתלים דנטליים.

סינוסיטיס (דלקת של רירית הסינוסים) שיכולה להתבטא בחום, כאבי ראש חזקים, הפרשות מאזור האף או הפה.

עם זאת, ברור היום כי הפתרון היעיל והנוח ביותר אלו הם השתלים הדנטליים.

השתלים הדנטליים מאפשרים ביצוע כתרים קבועים במתרפאים מחוסרי שיניים, זאת בתנאי שקיימת כמות ואיכות עצם מספקת.

כיום פרוצדורת הרמת רצפת הסינוס נעשית בהרדמה מקומית או בטשטוש קל ואינה מחייבת אשפוז.

חלל הסינוס משתתף בפונטיקה ומאזן את טמפרטורה של האוויר הננשף. הממברנה הפנימית של הסינוס מייצרת נוזל הנקרא "המוקוס" , אשר מסנן את האוויר במהלך הנשימה.

בעת ביצוע הרמת סינוס סגורה, המנתח מבצע חור בחיך ומחדיר דרכו את כמות העצם הרצויה. הליך זה מתבצע כשיש צורך בתוספת קטנה של עצם.

במקרים נדירים העצם הקיימת לא מצליחה להתמזג עם העצם המושתלת. זה אומר שהאזור המושתל לא יכול לפתח אספקת דם תקינה. אם זה קורה, ייתכן שתצטרכו לעבור שוב ניתוח הרמת סינוס.